Beit Yosef Orach Chayyim 515 – בית יוסף אורח חיים תקטו‏ – Tur

טור

פירוש

(א) גוי שהביא דורון לישראל ביום טוב אם יש במינו במחובר או שמחוסר צידה אסור לאוכלו בו ביום אפילו לטלטלו ולערב אסורין בכדי שיעשו לפירש״י בב׳ ימים טובים של גליות מותר מיד בליל י״ט שני בכדי שיעשו ומיהו גם אם הובא ביום ב׳ צריך להמתין במוצאי י״ט בכדי שיעשו אבל בשני י״ט של ר״ה או בי״ט שלאחר השבת או שלפניו צריך להמתין במוי״ט ושבת כדי שיעשו ופי׳ כדי שיעשו כדי התלישה והצידה לבדה וא״צ להמתין כדי הבאה לכאן וקודם בכדי שיעשו אסורין לכל אף למי שלא הובאו בשבילו ואפילו אם ספק אם נלקטו היום אם לאו אסורין אבל אם ניכר בהן שלא נלקטו היום מותרין מיד אם היו בתוך התחום ולר״ת אפילו בשני ימים של גליות אסורין עד מי״ט שני כדי שיעשו ופירוש כדי שיעשו כדי שיוכלו להביא ממין זה ממקום הקרוב הנמצא ממנו סמוך לעיר ודוקא לאותו שהובא בשבילו אבל לאחרים מותרין מיד^א בלילה ואפילו אותו שהובאו בשבילו. (ב) אם הגוי תלשן לצורכו ושוב הביאן לו מותרין מיד בלילה וכן דבר הניצוד מאליו או פירות שנשרו מאליהן אסורין בו ביום ובלילה מותרין מיד ואם חל יו״ט ביום ה׳ וששי והובאו ביום הראשון כתב בעל העיטור שאסורין עד מוצ״ש בכדי שיעשו וכ״כ בה״ג והר״י מפרי״ש התירה בליל שבת בכדי שיעשו ולזה הסכים א״א הרא״ש ז״ל. (ה) ודבר שאינו במינו במחובר ואינו מחוסר צידה אם בא מתוך התחום מותר לכל ואם בא מחוץ לתחום אסור לאוכלן למי שהובאו בשבילו אבל מותר לטלטלן ואחרים מותרין אף לאכלן ולערב צריך להמתין מי שהובאו בשבילו כדי שיעשו לרב אלפס וכ״כ בעל התרומות ולר״י א״צ ולזה הסכים א״א הרא״ש ז״ל. (ז) ואם הוא ספק אם בא מחוץ לתחום אם לא לרש״י מותר ולדברי הגאונים אסור וכתב הרשב״א שאף לדברי הגאונים אין לאסור אלא בגוי שאין שרוי עמו בעיר דאיכא למיחש שמא מחוץ לתחום הביאם אבל גוי השרוי עמו בעיר ופירות המצויין בעיר אין לחוש מספק. (ח) ודבר שאין במינו במחובר שהובא לישראל בי״ט ראשון של ר״ה מותר בשני אף על פי שקדושה אחת הן שאין עליו איסור הכנה ולא דבר התלוי בקדושה שנאמר קדושה אחת הם אלא משום קנסא שמא יאמר לו להביא ודיו אם קנסו בראשון וכן משבת ליו״ט. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א בדפוסים נוסף כאן: ״(לערב יום א׳)״.

E/ע

הערותNotes

(א) עו״ג שהביא דורון לישראל בי״ט אם יש במינו במחובר או שמחוסר צידה אסור לאוכלו בו ביום וכו׳ בפרק אין צדין (ביצה כד:) א״ר פפא הלכתא עו״ג שהביא דורון לישראל בי״ט אם יש באותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ואם אין מאותו המין במחובר תוך התחום מותר חוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ופירש״י אם יש מאותו המין במחובר אסורין משום מוקצה ואפילו לר״ש יש מוקצה בגרוגרות וצמוקים ומחובר כגרוגרות וצמוקין דמו מדלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתיה ולא תחלוק במחובר בין שלו בין של עו״ג ולערב אסורין בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו״ט והא דקאמר לערב אסורין בכדי שיעשו הא לאחר כן מותרין אחולי לערב ראשון נמי דאע״ג דליל י״ט ב׳ הוא ממתין בכדי שיעשו ומותרין ממ״נ אם הלילה חול הרי המתין בכדי שיעשו ואם קודש הוא נמצא נלקטו בחול כך דעתי נוטה ויש לי ראיות הרבה מההיא בר טביא דעירובין ומביצה שנולדה בזה מותרת בזה אלמא האחד חול הוא וממ״נ מותר וכתב הרא״ש שהקשה ר״ת לפירש״י דפי׳ משום שלא יהנה ממלאכת יו״ט מהא דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל ואמאי והא נהנה ממלאכת שבת היא ואפ״ה שרי וכל שכן כשהעו״ג עושה המלאכה מעצמו ויש ליישב פירש״י דיותר החמירו בעו״ג שעשה לצורך ישראל ממה שעשה ישראל בשוגג דבמלתא דלא שכיח לא גזרו ור״ת פי׳ דטעם שצריך להמתין לערב בכדי שיעשו משום גזירה שמא יאמר לעו״ג להביא לו בי״ט כדי שיאכל לערב מיד ולהאי טעמא צריך להמתין עד ערב שני בכדי שיעשו דחיישינן שמא יאמר לעו״ג להביא ביום ראשון כדי שיאכל בי״ט שני והאי טעמא לא שייך אלא בעו״ג שעושה בשביל ישראל אבל אם עשה בשביל עצמו מותר לערב מיד כדמוכח בפ׳ שואל גבי מרחץ אם רוב עו״ג בעיר למ״ש רוחץ בה מיד דאפי׳ ביום השבת מותר ליהנות ממה שעושה העו״ג לעצמו כדתנן מילא מים לבהמתו משקה אחריו ישראל וכו׳ או בדבר הניצוד מאליו לא שייכא הך גזירה הלכך מההוא טביא אין ראיה שנצוד מאליו ולפר״ת היה צריך להמתין בכדי שילך העו״ג למקום שצד העו״ג הצבי והדגים ותלש הפירות ויחזור לכאן דאלת״ה אלא בכדי תלישה וצידה בלבד אכתי איכא למיחש שמא יאמר לעו״ג בי״ט כדי שיאכל בלילה אחר שעה מועטת ושמא י״ל דלא החמירו כולי האי ויראה שימתין עד שעה שיוכל להביא מאותו המין הנמצא בסמוך לעיר ולא נחמיר כולי הא בכדי שיביא מן המקום שהביאן העו״ג וגם בעל ההלכות כתב כר״ת ושני י״ט שחלו בחמישי ובששי והובא ביום ראשון כ׳ בעל העיטור שאסור עד מ״ש בכדי שיעשו שלא להביא לצורך שבת וה״ר יחיאל מפרי״ש התירו בשבת שאין להחמיר כולי האי וכן מסתבר ולפי׳ רש״י אסור לכל ישראל בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת י״ט אבל לפר״ת שפי׳ משום שמא יאמר לעו״ג להביא בי״ט שיאכל לערב מיד מסתברא שמותר לישראל אחר מיד ולא חיישינן שיאמר לעו״ג להביא בשביל אחר דאין אדם חוטא ולא לו כל זה לשון הרא״ש ז״ל ומחלוקת זה דרש״י ור״ת כתבוהו התוס׳ בפרק הנזכר ובפ׳ בכל מערבין (עירובין לט:) והמרדכי בפ׳ בכל מערבין ומעתה יתבארו דברי רבינו דמ״ש אם יש במינו במחובר היינו מימרא דרב פפא:
(ב) ומה שכתב או שמחוסר צידה הכי משמע התם בגמרא דמחוסר צידה דינו כמחובר לקרקע וכן משמע מדאיתא בפרק בכל מערבין (עירובין לט:) ההוא בר טביא דאתציד בראשון ואשתחיט בשני ואסיקנא דשרי משום דב׳ קדושות הן אלמא בו ביום מיהא אסור:
(ג) ומה שכתב אסור לאכלו בו ביום ואפי׳ לטלטלו כן כתבו שם הרי״ף והרא״ש וז״ל הא דאמרינן אם יש מאותו המין במחובר אסור לא מיבעיא באכילה דאסור אלא אפי׳ לטלטל נמי אסור דלא חזי לאכילה וכמוקצה דמי והכי אמרינן בהדיא בגמרא (ביצה כד:) פירות בני יומן מי שרו בטלטול:
(ד) ומה שכתב ולערב אסורין בכדי שיעשו לפי׳ רש״י בשני י״ט של גליות מותר מיד בליל י״ט שני בכדי שיעשו מבואר הוא:
(ה) ומה שכתב ומיהו גם אם הובא ביום ב׳ צריך להמתין במי״ט בכדי שיעשו פשוט הוא דהא סתמא קאמר רב פפא אסורין לערב בכדי שיעשו ל״ש נלקט ביום ראשון ל״ש נלקט ביום ב׳ ובהדיא אמרינן בפ׳ בכל מערבין (עירובין מ.) גבי הנהו בני גננא דגזו להו עו״ג אסא בי״ט שני ואסיקנא דבעינן בכדי שיעשו ומ״מ ל׳ רבינו שכתב ומיהו צריך ביאור ונראה דה״ק אע״פ שרש״י מיקל בנלקט בראשון להתירו בי״ט שני בכדי שיעשו לא תימא די״ט שני כחול משוי ליה ודבר הנלקט בשני יהא מותר בו ביום לדעתו או לערב בלא כדי שיעשו דליתא דגם בנלקט בשני צריך להמתין במי״ט בכדי שיעשו:
(ו) ומה שכתב אבל בשני י״ט של ר״ה או בי״ט שלאחר השבת או שלפניו צריך להמתין במי״ט ושבת כדי שיעשו זהו פשוט דהא לא שרי רש״י מיד בליל י״ט שני אלא משום מה נפשך אם חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קודש הוא הרי נלקט בחול והאי טעמא לא שייך בשני י״ט של ר״ה ולא בי״ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה וכ״כ התוס׳ בפרק בכל מערבין (עירובין לט:) דבשבת וי״ט אף לפי׳ רש״י אסור מזה לזה וכ״כ הר״ן בריש מסכת ביצה דאפי׳ פירות שנשרו בזה אסורין בזה דכיון דביומן אסורין אף הוא אינו מכין לחבירו:
(ז) ומה שכתב ופירוש כדי שיעשו כדי התלישה והצידה לבדה וכו׳ כ״כ התוס׳ בפ׳ בכל מערבין דלפי דברי רש״י שפי׳ דטעם בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת י״ט א״צ להמתין כשיעור שילך ויצוד ויבא ויתלוש ויביא אלא שיעור תלישה שהוא ברגע אחד קטן דאז לא יהנה ממלאכת י״ט וכתבו דבה״ג מפרש דצריך להמתין עד מוצאי י״ט בכדי שיעשו וטעם כדי שיעשו יש לפרש משום שמא יאמר ישראל לעו״ג לעשות בי״ט כדי שיאכל לאלתר במי״ט ולפי טעם זה היה צריך להמתין במי״ט שני כשיעור שיתלוש ויביא דאי כדי שיתלוש לבד איכא למיחש שמא יאמר לעו״ג בי״ט לתלוש כדי שיאכל במי״ט אחר שעה מועטת ושמא י״ל דכולי האי לא החמירו חכמים עכ״ל.
וכבר כתבתי כן בשם הרא״ש לדעת ר״ת שהוא כדעת בה״ג אלא שהוא כתב שנ״ל שימתין עד שעה שיוכל להביא מאותו המין הנמצא סמוך לעיר ויתבאר בדברי רבינו בסמוך אבל הר״ן בפרק א״צ אע״פ שכתב שדברי רש״י עיקר כתב דכדי שיעשו היינו כדי שילך העו״ג למקום שלקט ונגמר המלאכה ויחזור לכאן ואם נסתפק לו מהיכן הביאו כדי שיבואו מחוץ לתחום והכי מוכח במס׳ מכשירין (משנה מכשירין ב) דתנן התם מצא בה ירק אם רוב עו״ג לוקח מיד כלומר למ״ש אם רוב ישראל ממתין בכדי שיבואו ממקום קרוב מחצה על מחצה ממתין בכדי שיבואו ממקום קרוב והאי ירק ודאי איסורו משום מחובר הוא ולא הזכיר שיעור תלישה לפי שהיא נעשית בשעה מועטת וקאמר דצריך להמתין כדי שיבואו ממקום קרוב אלמא שיעור הבאה נמי בעינן עכ״ל וגם הרשב״א כתב בתשובה בשם ר״ח דכדי שיעשו היינו כדי שילך משחשכה בגן ויגזוז ויביא ומבואר בדבריו שר״ל שצריך להמתין לפי ריחוק מקום הבאתן או הקירוב וה״ה כתב בפ״ב מה׳ י״ט פי׳ כדי שיעשו יש מי שכתב כדי שילך לפרדס או לגן שממנו היו הפירות ויביא כאן ויש מי שכתב שאם הוא רחוק שרי כשיעור שהיה חוץ לתחום והראשון נראה יותר וכ״כ רבינו בפ״ו מה׳ שבת עכ״ל והגה״מ כ׳ בפ״ו מה׳ שבת בשם סמ״ק דבר שיש במינו במחובר אסור לישראל בכדי שיעשו היינו הלקיטה ולא ההבאה אבל לישראל שבשבילו בא צריך להמתין גם בכדי ההבאה למאן דבעי בכדי שיעשו בחוץ לתחום ומיהו יש להסתפק אי סגי בכדי ההבאה מחוץ לתחום לחודא או ממקום שהובאה משם אפי׳ רחוק הרבה וגם יש לספק אי סגי בלילה או אם צריך להמתין בכדי שיעשו ביום ומסתברא להקל בכולה עכ״ל כתבו התוס׳ בפ״ג דביצה (כד:) יש לספק אם הביא קופה מליאה פירות אם צריך להמתין כדי שילקט באדם אחד או בכמה בני אדם:
(ח) ומה שכתב רבינו וקודם בכדי שיעשו אסורים לכל אף למי שלא הובאו בשבילו נתבאר בדברי הרא״ש שכתבתי דלפי׳ רש״י אסור לכל ישראל בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת י״ט אבל לפר״ת שפי׳ משום שמא יאמר לעו״ג להביא בי״ט שיאכל לערב מיד מסתבר שמותר לישראל אחר מיד:
(ט) ומה שכתב ואפי׳ אם ספק אם נלקטו היום אם לאו אסורין זהו בין לפי׳ רש״י בין לפי׳ ר״ת דהכי אסיקנא בהדיא בגמרא (ביצה כד:) דהלכה כמ״ד ספק מוכן אסור ובסי׳ תצ״ז כתבתי שי״א דהא דאסרינן ספק מוכן דוקא ביום ראשון אבל יום שני לא משום דהוה ליה ספק ספיקא ויש שחולקים בדבר ואם ספק מוכן צריך להמתין בכדי שיעשו נתבאר בסימן שכ״ה ויתבאר עוד בסימן זה ותור וגוזל שביד עו״ג אם חוששין שמא ניצוד היום אכתוב בסי׳ תקט״ז בס״ד:
(י) ומה שכתב רבינו אבל אם ניכר בהם שלא נלקטו היום מותרין מיד אם היו בתוך התחום בפרק בכל מערבין (עירובין מ.) ההיא ליפתא דאתי למחוזא ונפק רבא חזייה דכמישא שרא רבא לזבוני מיניה אמר הא ודאי מאתמול נעקרה מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכל שכן האי דאדעתא דעו״ג אתא כיון דחזא דקא מפשי ומייתי להו אסר להו וכתב רבינו אם היו בתוך התחום משום דבישראל שהובאו לצרכו מיירי אבל לישראל אחר אפילו הובאו מחוץ לתחום שרי כמבואר בהאי עובדא וכמ״ש רבינו לקמן דהבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר. ומהאי עובדא משמע דפירות שתלש עו״ג לעצמו בי״ט שהם אסורין לישראל ביומן משום מוקצה וכ״כ הר״ן בפ׳ א״צ ובגמ׳ פ׳ אין צדין (ביצה כד:) אמרינן דכוורי דאדימי ופירי דכבישי בירקא שרו ופירש״י כוורי דאדימי. אדומים שלא נס ליחן ואדמימות שתחת לחייהן: ופירא דכבישי בירקא. כשלקטם וטמנם מיד בירק שלא יבריח לחלוחן והני ודאי מוכן נינהו דניכרין שמעי״ט הם ואשמעינן דאע״ג דדמי לבני יומן לא חיישינן למראית העין:
(יא) ומה שכתב ולר״ת אפי׳ בשני י״ט של גליות אסורין עד מוצאי י״ט שני כדי שיעשו כבר נתבאר שזהו דעתו של ר״ת:
(יב) ומה שכתב ופירוש כדי שיעשו כדי שיוכלו להביא ממין זה ממקום הקרוב וכו׳ גם זה נתבאר בדברי הרא״ש שאע״פ שלפי טעמו של ר״ת היה ראוי להמתין כדי שילך למקום שצד העו״ג הצבי והדגים ותלש הפירות ויחזור לכאן מ״מ י״ל שלא החמירו כ״כ ויראה שימתין עד שעה שיוכל להביאו מאותו המין הנמצא בסמוך לעיר ולא נחמיר כולי האי בכדי שיביא מן המקום שהביאו העו״ג:
(יג) ומה שכתב ודוקא לאותו שהובא בשבילו אבל לאחרים מותרים מיד בלילה פירושו הא דאסר ר״ת עד מי״ט שני דוקא לאותו שהובא בשבילו אבל לאחרים מותר בליל י״ט שני מיד אפי׳ קודם בכדי שיעשו דכיון שטעמו של ר״ת אינו אלא משום שמא יאמר לעו״ג להביא בי״ט כדי שיאכל לערב מיד או שיאמר לעו״ג להביא ביום ראשון כדי שיאכל בי״ט שני כל שאינו מותר אלא לישראל אחר לא חיישינן שיאמר לעו״ג להביא בשביל אחר דאין אדם חוטא ולא לו וכ״כ רבי׳ ירוחם עו״ג שהביא דורון לישראל זה מתוך התחום ויש במינו במחובר לפי׳ רש״י אסור אף לישראל אחר עד לערב בכדי שיעשו ולפי׳ ר״ת מותר לישראל אחר לערב מיד ולא בעינן בכדי שיעשו אלא דוקא לישראל שבאו בשבילו ע״כ ואע״ג דלרש״י אפי׳ לישראל עצמו מותר בכדי שיעשו בהא ר״ת לקולא ורש״י לחומרא דרש״י לטעמיה שפירש דטעמא דאיסורא כדי שלא יהנה ממלאכת י״ט דאפי׳ בישראל אחר שייך האי טעמא אבל לפי׳ ר״ת שפי׳ דטעמא כדי שלא יאמר לעו״ג להביא בי״ט כדי לאכול לערב מיד כל שאסור לאותו שנלקטו וניצודו עד כדי שיעשו בישראל אחר לא שייך האי טעמא דאין אדם חוטא ולא לו מיהו היינו לדעת הרא״ש שכתב לפי׳ רש״י אסור לכל ישראל בכדי שיעשו שלא יהנה ממלאכת י״ט אבל לפי׳ ר״ת שפירש משום שמא יאמר לעו״ג להביא בי״ט שיאכל לערב מיד מסתבר שמותר לישראל אחר מיד וכו׳ וכן כתב בתה״ד לדעת הרא״ש אבל סמ״ק כתב אם יש בו חששא דאיסורא דאורייתא כגון דמחובר או דצידה אסור לשני הימים עד כדי שיעשו של ליל מוצאי י״ט אפי׳ בב׳ י״ט של גליות ואפי׳ לישראל אחר שלא הובאו בשבילו אסורין וכ״כ המרדכי בפ׳ בכל מערבין וכ׳ בתה״ד שהורה אחד מהגדולים כדברי סמ״ק אמנם אם יש בדבר צורך כגון שזימן אורחים נכבדים וקא בעי להו הך דורון נראה דיש לסמוך אדברי האשיר״י דכתב אפי׳ לפי׳ ר״ת שרו לישראל אחר משום דליכא למיגזר בכה״ג ולכך נראה להתיר הואיל ולפרש״י שרי אפי׳ לאותו ישראל שהובאו בשבילו:
(יד) ומה שכתב ואפי׳ אותו שהובאו בשבילו אם העו״ג תלשן לצרכו מותרין מיד בלילה וכן דבר הניצוד מאליו או פירות שנשרו מאליהן אסורין בו ביום ובלילה מותרין מיד ג״ז מבואר בדברי הרא״ש שכתבתי דטעמא דר״ת לא שייך אלא בעו״ג שעושה בשביל ישראל אבל אם עשה בשביל עצמו מותר לערב מיד או בדבר הבא מאליו לא שייכא הך גזירה ומשמע ודאי דלא אתא הרא״ש אלא להתירם לערב מיד אבל בו ביום פשיטא דאסורין משום מוקצה וכ״ה דעת הגה״מ בפ״ו מהל׳ שבת וכ״כ הרא״ש עצמו בתשובה והביאם רבי׳ בסימן תקי״ז והביא ראיה מליפתא דמחוזא ואף על פי שכתב הרא״ש דאפי׳ ביום השבת מותר ליהנות ממה שעושה העו״ג לעצמו כדתנן (קכב.) מילא מים לבהמתו משקה אחריו ישראל וכו׳ הנך שאני דלית בהו משום מוקצה ואע״ג דקתני הדליק נר משתמש לאורו ישראל הא לא נגע ישראל בנר משא״כ בפירות הנושרין או תלשן עו״ג לצרכו או דבר הניצוד מאליו או שצדו עו״ג לצרכו דאית בהו משום מוקצה ולא מייתי הרא״ש ראיה מהנך אלא לומר דכל שעושה העו״ג לעצמו לא מיתסר מפני מעשה העו״ג והלכך אי מידי דלית ביה מוקצה הוא מותר בו ביום ואי מידי דאית ביה מוקצה הוא כשיוצא היום שכבר עבר איסור מוקצה אינו אסור כלל משום מעשה העו״ג אלא מותר מיד ואפי׳ בליל ב׳ של גליות וכ״כ המרדכי והג״א בפרק בכל מערבין וז״ל אבל דבר הניצוד או הנלקט ממילא או בשביל עו״ג א״צ כלל להמתין בכדי שיעשו ומותר בי״ט שני לכ״ע ואפי׳ אם אחר צידתו נמלך והביאו לישראל כיון שלא צדו בשביל ישראל א״צ להמתין בכדי שיעשו עכ״ל.
ואע״פ שהרא״ש לא חילק בין עו״ג העושה בשביל ישראל לעושה בשביל עצמו אלא לדעת ר״ת התוספת בס״פ בכל מערבין (עירובין לט:) חילקו כן גם לדעת רש״י מההיא דפרק שואל (שבת קנא.) אם רוב עו״ג בעיר במ״ש רוחץ בו מיד כ״כ רבי׳ ירוחם וכ״כ בהגה״מ פ״ב בשם סמ״ק וז״ל דבר שנעשה בשביל עו״ג או נעשה מאליו אם יש שם חשש דצידה או דמחובר דיש לחוש שנצוד או נלקט היום אז ודאי בו ביום שהובא אסור משום מוקצה אבל הובא בי״ט ראשון מותר בי״ט שני בב׳ י״ט של גליות אבל בשני י״ט של ר״ה או י״ט שלאחר השבת או לפניו אסור אף ביום ב׳ אבל במי״ט שני מותרין מיד אף בלא כדי שיעשו כיון שלא נעשה בשביל ישראל ואם נצוד או נלקט בשביל ישראל לפי׳ ה״ג צריך להמתין עד מי״ט שני בכדי שיעשו ולפי׳ רש״י צריך להמתין רק מוצי״ט ראשון בכדי שיעשו ע״כ ובפ״א כתב בשם סמ״ג והתוספת דפירות שנשרו מאליהן בי״ט ראשון של גליות מותרות בי״ט שני. והתוס׳ כתבו בפרק אין צדין (ביצה כד:) ר׳ יהודה היה אוסר במחובר וביצה אפי׳ לא הביאום בשביל ישראל רק בשבילו או בשביל עו״ג אחר ולא משמע כן גבי מרחץ בשבת דשרי הואיל ואיכא עו״ג בעיר ואין סברא לחלק בין דבר אכילה לד״א ע״כ. ומשמע דלענין ליל י״ט שני וכן לענין כדי שיעשו קאמרי דר״י סובר שכשם שכשנלקטו בי״ט ראשון בשביל ישראל צריך להמתין עד מי״ט שני בכדי שיעשו ה״ה כשנלקטו בשביל עו״ג בי״ט ראשון דצריך להמתין עד מי״ט שני בכדי שיעשו דאין חילוק בין נלקטו בשביל עו״ג לנלקטו בשביל ישראל והם חולקין עליו ואומרי׳ דהא ודאי יש חילוק בין נלקטו בשביל עו״ג לנלקטו בשביל ישראל כדאשכחן גבי מרחץ דשאני לן בין היכא דרובא עו״ג להיכא דאין רובא עו״ג כמו שנתבאר בסימן שכ״ז כתב האגור כל דברי רבינו ואח״כ כתב ונהגו להתיר באשכנז כרש״י כשבאו מאליהן אבל מורי אבי ז״ל החמיר לעצמו ע״כ ואיני יודע למה תלה ההיתר ברש״י שהרי כבר נתבאר דלדברי הסוברים כרבינו תם נמי שרי כשבאו מאליהן ואפשר דמשום דלדעת רש״י ליכא מאן דפליג דשרי דהא לא איתעביד בהו מלאכה בשביל ישראל אבל לדעת ר״ת אע״ג דכמה רבוותא שרו מ״מ רבינו יהודא אסר מש״ה תלה שריותא ברש״י ולפ״ז נראה שאביו שהיה מחמיר טעמו מפני שהיה חושש לדברי רבינו יהודה לפי שנראה מדברי המרדכי שהוא נוטה לדעתו שכתב אבל רבינו יהודה מפרי״ש היה אומר דבכל מידי דאכילה אסור גם כשנעשה בשביל עו״ג גזירה שמא יעשה המלאכה דמתוך שהוא להוט כ״כ גזרינן ומדכתב סברת רבינו יהודה לבסוף משמע דהכי ס״ל: (טו) ואם חל י״ט ביום ה׳ וששי והובאו ביום ראשון כלומר דאילו הובאו ביום ב׳ גם לפירש״י צריך להמתין עד מ״ש בכדי שיעשו כמו שיתבאר אבל היכא שהובאו בראשון דלפי׳ רש״י מותרין בליל י״ט ב׳ בכדי שיעשו ולרבי׳ תם אסורין גם בי״ט שני איפליגו בעל העיטור והר״י מפרי״ש לדעת ר״ת אם אסורין עד ליל שבת או מוצאי שבת ואע״פ שהרא״ש לא כתב אלא והר״י מפרי״ש התירו בשבת שאין להחמיר כולי האי ולא הזכיר כדי שיעשו סובר רבינו שלא התיר אלא דוקא בכדי שיעשו דאין סברא להקל יותר במי״ט לשבת מבמי״ט לחול ודין זה שנחלקו בו בעל העיטור והר״י מפרי״ש כתבו הרא״ש בפ׳ אין צדין והתוס׳ כתבו שם אומר הר״י די״ט שחל להיות בה׳ בשבת ובע״ש או באחד בשבת ובשני בשבת הבא ביום ראשון שרי ליום ג׳ ולא בעינן הראוי לעשות דשני ימים קודם לא שייך שמא יאמר לעו״ג ויש להחמיר בדבר ע״כ ואע״פ שהתוספות כתבו שיש להחמיר בדבר כתב הרא״ש דמסתבר כדעת ר״י:
כתב בת״ה דלדברי סמ״ק דקאמר דדבר שיש בו חשש מחובר או צידה שהובא ביו״ט ראשון אסור ביו״ט שני אפילו לישראל אחר א״כ אם הובאו דגים בי״ט ראשון שחל להיות בה׳ א״א ליהנות מהן אפילו בשבת שאחר יו״ט ואע״פ שכתב אשיר״י בשם ר׳ יחיאל דאפילו לפר״י שרי בשבת שאחריו נראה דהיינו בפירות שנלקטו מן המחובר דחזו לשבת למיכלינהו חיים אבל דגים דצריכים בישול ובשבת אסורין לבשלם ובי״ט שני נמי א״א לבשלם משום דמוקצין הם אסורין אפי׳ לישראל אחר עכ״ל:
כתב הכלבו שנוהגין היתר חכמי לוניל וגם הראב״ד ז״ל בפירות או בביצה שנולדה ביו״ט הא׳ של ר״ה והוא ביום ה׳ בשבת לפי ששני ימים של ר״ה אינן משום קדושה א׳ אלא משום גזירה דהא אנן בקיאינן בקביעא דירחא הלכך די לנו שנאסור אותו הדבר לעצמו של יו״ט שני ששני הימים הם כיומא אריכתא ולא נאסור אותו ליום השבת משום גזירה אחרת דהכנה שאין לנו לגזור שתי גזירות זה אחר זה אמנם יש מן החכמים חולקין על זה בשני י״ט של ר״ה ע״כ ודעת הרוקח נראה שהיא כדעת האוסרין:
וכתב בתשובת הרשב״א מה שאמרת בעו״ג שהביא דורון לישראל בדברים שיש במינן במחובר לקרקע ביו״ט של ר״ה שחל להיות בה׳ בשבת וה״ר שלמה בן אברהם דמונטפלי״ר התיר לאכלן בשבת משום דלא אמרינן הכנה משני ימים כ״א מיום א׳ תשובה מי הוא שיבא אחרי הר״ב ז״ל את אשר כבר עשה וכבר הורה זקן בהכנה דרבנן אבל לדין יש תשובה דכל יו״ט של ר״ה כיומא אריכתא שוו להו רבנן לכולהו מילי בר מלגבי מת ואנו לא ראינו מי שנהג בו היתר בכל מקומותינו עכ״ל:
כתב בהג״מ החדשות שדעת הרמב״ם כדעת ה״ג ולא חש לקימחיה מי שכתב כן דבהדיא סובר הרמב״ם כדעת רש״י שהרי כתב בפ״א שני ימים טובים אלו של גליות שתי קדושות הן ואינם כיום אחד לפיכך דבר שהוא מוקצה ביום טוב ראשון או שנולד בראשון אם הכין אותו לשני ה״ז מותר כיצד ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני חיה ועוף שניצודו בראשון יאכלו בשני דבר המחובר לקרקע שנעקר בראשון יאכל בשני ולא חילק בין ניצודו ונתלשו בשביל ישראל לניצודו ונתלשו בשביל עו״ג.
וכתב ה״ה שמדין ביצה המפורש בגמרא דשני י״ט של גליות נולדה בזה הותרה בזה למד לדבר המחובר ובפ״ב יתבאר אם צריך להמתין בכדי שיעשו וי״א המחובר שנתלש בי״ט אינו מותר עד מי״ט שני בכדי שיעשו והעיקר כדברי רבי׳ וכן הסכים הרשב״א ז״ל עכ״ל וכתב רבי׳ ירוחם שכן דעת הראב״ד והרי״ף שכן הורה הרשב״א הלכה למעשה וכבר כתבתי שהר״ן ג״כ כתב שדברי רש״י עיקר. אבל הרא״ש נראה מדבריו שסובר כר״ת שהרי כתב על דברי הר״י מפרי״ש שהם לדעת ר״ת שכן מסתבר וסמ״ג כתב ג״כ שריב״ש היה נוהג הלכה למעשה כדעת ה״ג:
ולענין הלכה נקטינן כהנך רבוותא דשרו דרבים וגדולים הם ובמידי דרבנן כתב סמ״ג אם ליקט העו״ג בשבת פירות וצד דגים בשביל עו״ג ובשביל ישראל אסור למ״ש בכדי שיעשו כמו שמפורש בירושלמי אבל אין ידוע אם בשביל ישראל צד דגים בשבת אם לאו או בהיפוך שידוע לכל שבשביל ישראל נעשה אבל ספק אם נלקט היום בשבת אם לאו אותו היום אסור משום ספק מוכן אמנם אם מותרים למ״ש מיד כשמואל ר״פ שואל (שבת קנא.) דאמר אין צריך להמתין במ״ש כדי שיעשו גבי הא דתנן עו״ג שהביא חלילין לא יספוד בהם ישראל אא״כ באו ממקום קרוב ואמר שמואל חיישינן שמא חוץ לחומה לנו פי׳ חששא זו לקולא יש לנו לומר שבאו ממקום קרוב ומותר עכ״ל.
ובס״ס זה יתבאר שהגאונים חולקים ומפרשים דהא דאמר שמואל חיישינן לחומרא קאמר ושם אכתוב דברי הר״ן וה״ר יונה דמשמע מינייהו דאפי׳ לדברי המפרשים דחיישי׳ לקולא קאמר שמואל היכא דמספקא לן אם נלקטו היום אם לא אסור. ונראה שזה שכתב סמ״ג דאם ליקט בשביל עו״ג ובשביל ישראל אסור למ״ש בכדי שיעשו היינו דווקא כשהרוב ישראל או לפחות מחצה על מחצה אבל אם הרוב עו״ג לא בעינן כדי שיעשו ואפילו בו ביום היה מותר אם לא מפני שהוא מוקצה וכ״כ הרא״ש בס״פ אין צדין דקמח שנטחן היום שרי בעיר שרובה עו״ג דכיון דרובה עו״ג אדעתא דעו״ג טחני ליה וכתבו רבינו בסימן תקי״ז:
כתב הרוקח כמהין ופטריות שהביא עו״ג לישראל אסורין ונ״ל דאיצטריך לאשמועינן דלא תימא חשיבי מחובר לקרקע מאחר שגם על העצים הם גדלים לפעמים דכיון דמקום גדילתם הוא כמחובר לקרקע דמי וכדאמרינן בפ׳ ח׳ שרצים האי מאן דעקר פיטורא מחצבא חייב משום דעוקר דבר מגידולו:
גרסינן בפ׳ בכל מערבין הנהו בני גננא דגזו להו עו״ג אסא ביומא טבא לאורתא שרי להו רבינא לאורוחי לאלתר אתו ושיילוה לרבא אמר להו בעינן בכדי שיעשו וכתב הר״ן בפרק אין צדין וא״ת ואמאי מצריכינן להריח כדי שיעשו דהא מחובר מותר להריח בו בשבת ויו״ט כדאמרינן בסוכה (סוכה לז:) הדס במחובר מותר להריח בו י״ל כיון דאי אפשר להם להשתמש ממנו במקום זה אלא על ידי הגזיזה אסור להריח בו דמ״מ הרי הן נהנין עכשיו ממלאכ׳ י״ט ואיכא למיגזר שמא יאמר לעו״ג לגוזזו: (טז) ודבר שאינו במינו במחובר ואינו מחוסר צידה אם בא מתוך התחום מותר לכל פשוט במימרא דר״פ שכתבתי אם אין מאותו המין במחובר תוך התחום מותר:
(יז) ומה שכתב ואם בא מחוץ לתחום אסור לאוכלן למי שהובאו בשבילו ואחרים מותרי׳ אף לאכלן ג״ז שם במימרא דר״פ חוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ופירש״י דטעמא משום דכיון דאיסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי ודי אם אסרוהו על זה וכתב הר״ן דלדברי הרי״ף והרמב״ם שסוברים דתחום ג׳ פרסאות דאורייתא אפשר שהטעם שהקילו להתירו לישראל אחר היינו משום דאיסור תחומין אינו שוה בכל שמה שהוא לאחד חוץ לתחום הוא לאחר תוך התחום לפיכך הקילו בה ודע דבכה״ג דאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה אלא שבא מחוץ לתחום מודה ר״ת דמותר בי״ט שני משום דבתחומין הקילו כך כתבו התוספות בפרק בכל מערבין בשם בה״ג וכ״כ סמ״ק בשם רבינו יחיאל והמרדכי כתב בפרק בכל מערבין דלאותו ישראל שהובאו בשבילו אסור עד כדי שיעשו במוצאי י״ט דכיון דהביאם בשביל ישראל א״כ איכא למיחש שמא יאמר לעו״ג לך והבא בשביל י״ט ב׳ אי שרינן ליה בב׳ אבל לישראל אחר שלא הובאו בשבילו גם בי״ט ראשון מותר מיד עכ״ל וגם הכלבו כתב בשם הר״י לאותו שהובאו בשבילו אסורין עד מי״ט שני דכיון שהובאו בשביל ישראל איכא למיחש שמא יאמר לעו״ג לך והבא לי בשביל יום ב׳ אי שרינן ליה בשני מיהו אח״כ כתב בשם הרי״ף ג״כ כמדומה לי שהתיר ר׳ יחיאל בב׳ י״ט של גליות גבינות שהובאו מחוץ לתחום גם לאותו ישראל שהובאו בשבילו:
ולענין הלכה נקטינן כדברי התוספות וה״ר יחיאל דגדולים הן ומקילין במידי דרבנן וכתב הרשב״א בתשובה דהא דאמר דדבר שאין במינו במחובר והובאו מחוץ לתחום מותר למי שלא הובאו בשבילו ה״מ בפירות עו״ג אבל בפירות ישראל אסורין לכל דמוקצין הן דכל שהן חוץ לתחום הקצום הבעלים מדעתן דשל ישראל צריכין הכן אבל עו״ג אין צריך הכן:
וכתב עד שאלת אי סמכינן על בעל העיטור עו״ג שהביא דורון לישראל דאפי׳ למי שבא בשבילו מותר תוך ד״א תשובה נ״ל דלא שהוא סמך על הירושלמי שאמר קבלינון ואוכלינון גו מוגריון דידך ואילו מגמרא רב פפא סתם אמר:
כתב בתשובת הגאונים אפילו בקרטבא ששם מקום מלכות ועו״ג מרובים וישראל מעט אם יש לחוש שמרבים ומביאים בשביל ישראל אסור כדאמרינן בההוא ליפתא דאתא למחוזא. ובא״ח כתב בשם הרשב״א כבר ביארנו שהמוקצה מד״ס והולכין בספיקו להקל ואם הביאום לצורך העו״ג או אפי׳ סתם בעיר שרובה עו״ג מותר שכל המביא לצורך הרוב מביא:
(יח) ומה שכתב רבינו אם בא מחוץ לתחום אסור לאוכלן למי שהובאו בשבילו אבל מותר לטלטלן כ״כ הרא״ש בפרק אין צדין וטעמא משום דכיון דשרי באכילה לישראל אחר אין לו דין מוקצה ליאסר בטלטול. ומיהו הא דשרי לטלטלם דוקא בתוך ד״א או בתוך העיר דכולה מתא כד״א דמיא אבל להוציאן לא לפי שחפצי עו״ג קונים שביתה וכיון שיצאו חוץ מתחומן אין להם אלא ד״א וכדאיתא בפרק מי שהוציאוהו כ״כ הר״ן בפ׳ א״צ והרב המגיד בפ״ב מהלכות י״ט וכ״כ הרא״ש בפרק מי שהוציאוהו וז״ל צריך ליזהר בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה שמותר לישראל אחר או אפי׳ בא בשביל עו״ג שלא לטלטלם חוץ לד״א בעיר שאינה מוקפת חומה ואפי׳ מוקפת מחיצה צריך שתהא מוקפת לשם דירה וכתב ר״מ ז״ל דסתם עיירות מוקפו׳ לדירה הם דאין דרך להקיף מחיצה עד שיבנו הבתים תחלה אבל מבצרים סתמייהו הוקפו ולבסוף ישבו עכ״ל וכ״כ התוס׳ והמרדכי שם והג״מ בפ״ה מהלכות י״ט וכתבו רבי׳ בסי׳ ת״א.
וכתב הרב המגיד בפ״ב מה׳ י״ט והגה״מ בפ״ו מה״ש בשם סמ״ג דכי אמרינן דאסור לאכלן מי שהובאו בשבילו כל בני ביתו נמי אסורים כמוהו דאדעתא דכולהו אתא כדאיתא בכל מערבין כל דאתא לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתא וכ״כ המרדכי בפ׳ בכל מערבין דאסור לכל בני הבית כשהובאו בשביל בעל הבית ויש לדקדק בדברי בעל תה״ד שכתב בסי׳ ע״ח אם יש בה בדבר צורך כגון שזימן אורחים נכבדים וקא בעי להו הך דורון נראה דיש לסמוך אדברי האשירי שכתב אפי׳ לפירש״י שרי לישראל אחר משום דליכא למיגזר בכה״ג לכך נראה להתיר הואיל ולפירש״י שרי אפי׳ לאותו ישראל שהובא בשבילו ע״כ ומשמע מדבריו שהאורחים דין ישראל אחר יש להם וזה נראה הפך ממ״ש בגמרא כל דאתא לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתא וא״ל שהוא סובר כמאן דפליג התם ואמר דכישראל אחר חשיבי דהיכי נשווי לבעל תה״ד חולק על כל הני רבוותא. ונ״ל דרבנן הוו סמיכי תדיר אתכא דריש גלותא והלכך כל דאתי לביתיה אדעתא דידהו אתי דהא כ״ע ידעי דא״א לתכא דריש גלותא בלא רבנן ומשם למדו המפרשים לבני ביתו הסמוכים תדיר על שולחנו אבל מי שזימן אצלו אורחים כיון שאינם רגילים לסמוך תדיר על שלחנו לא חשיבי מבני ביתו אלא כישראל אחר דמו ואפשר לחלק בע״א ולומר דאורחים נמי חשיבי כבני ביתו וכל מה שאסור לבעה״ב אסור גם להם מיהו ה״מ כשזימנם קודם שהביאו לו הדורון דאיכא למימר דאדעתא דידהו אתא אבל אם זימנם לאחר שהביאו לו הדורון חשיבי כישראל אחר דליכא למימר דאדעתא דידהו אתא וכי שרי בעל תה״ד לאורחים היינו כשזימנם אחר שהביאו לו הדורון דאילו זימנם קודם לכן גם לאורחים אסור דאדעתא דידהו נמי אתא. וראשון נראה עיקר:
(יט) ולערב צריך להמתין מי שהובאו בשבילו כדי שיעשו להרי״ף וכו׳ בפ׳ א״צ (ביצה כד:) אהא דאמר רב פפא אם אין מאותו המין במחובר בתוך התחום מותר חוץ לתחום אסור כתב הרא״ש וא״צ להמתין לערב בכדי שיעשו דלא החמירו חכמים אלא בדבר שנעשה בו איסורא דאורייתא ואין לחוש שמא הביאו העו״ג דרך ר״ה סרטיא ופלטיא דלא שכיח האידנא ר״ה דששים רבוא בוקעים בו והא דתנן בפ׳ שואל (שבת קנא:) עו״ג שהביא חלילין לא יספוד בהם ישראל במ״ש עד כדי שיבואו ממקום קרוב תירץ ר״י דשאני מלתא דמת דאוושא טפי והכל יודעים שבשביל המת הביאו ואחמור טפי והרי״ף כתב בתשובה דאף בבא מחוץ לתחום צריך להמתין בכדי שיעשו וכ״כ בסה״ת ובסה״מ דאין לסמוך על מה שחילק ר״י במת ומסתברא כדברי ר״י כיון שמצינו בקבר שנעשה בשביל ישראל דאסור עולמית ובשאר דברים שנעשו בשביל ישראל כגון מינו במחובר מותר לערב בכדי שיעשו גם במובא מחוץ לתחום יש לחלק עכ״ל והר״ן כתב מסתברא דבאין במינו במחובר בעי נמי לערב בכדי שיעשו דלא קיל טפי אין במינו במחובר מיש במינו אלא שהוא מותר לישראל אחר וכבר כתבו בהפך ואינו נראה עכ״ל וכ״כ הרשב״א בתשובה שנראין הדברים דאפי׳ בבא מחוץ לתחום צריך בכדי שיבואו דבכל כי הא באיסורא דרבנן איכא למיגזר ולמיסר טפי מאיסורא דאורייתא דכל שהאיסור קל איכא למיגזר טפי דלמא אתי לזלזולי ביה וכתב עוד שהמתנת הערב לפי מקום ריחוק הבאתן או הקירוב. וגם סמ״ג כ׳ בה׳ שבת בסוף דבריו דנכון להחמיר ואע״פ שיש לדחות אדיחוי לא סמכינן:
ובתה״ד סי׳ פ״ג כתב דעו״ג שהביא דורון לישראל בי״ט חוץ לי״ב מיל והוא דבר שאין בו חשש צידה או מחובר אע״פ שרוב הגאונים כתבו דתחומין די״ב מיל דאורייתא יראה דאין להחמיר כמו מחובר וצידה וטעמא משום דכיון דנהגינן כר״י וה״ג דמפרשים שהטעם שאסרו חכמים דורון שהביא עו״ג לישראל היינו משום גזירה שמא יאמר לעו״ג להביא לו מן המחובר או דבר הניצוד ויעשה איסור דאורייתא בשבילו והאי טעמא לא שייך כ״כ בתחומין די״ב מיל דלא שכיח שיאמר לעו״ג להביא לו אוכל או משקה כ״כ מרחוק ע״כ וכ״נ מדברי הר״ן שכתבתי גבי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר: (כ) ואם הוא ספק אם בא מחוץ לתחום אם לא לרש״י מותר ולדברי הגאונים אסור בפ׳ שואל (שבת קנא.) עלה דמתני׳ דעו״ג שהביא חלילין לא יספוד בהם ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב אמרינן בגמרא מאי מקום קרוב רב אמר קרוב ממש ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו וקי״ל דהלכה כשמואל ופי׳ רש״י דשמואל לקולא לומר דאע״פ שלא נכנסו לעיר עד הבקר חוששין שמא מבע״י באו בתוך התחום ולנו בלילה חוץ לחומה ולפי דבריו כל היכא דמספקא לן האי מלתא תלינן לקולא אבל הגאונים פי׳ דשמואל להחמיר אתא ולומר שאע״פ שנכנסו בבקר השכם אסור דחיישינן שמא בלילה הביאום ממקום רחוק ולנו חוץ לחומה ולפי דבריהם כל היכא דמספקא לן האי מלתא תלינן לחומרא ודעת הרי״ף כדעת הגאונים וכן דעת הרמב״ם בפ״ו מה׳ שבת.
וכתב הר״ן בפ׳ שואל דאיכא למידק על דברי רש״י מדאמר ר״פ עו״ג שהביא דורון אם יש במינו במחובר אסור עד הערב בכדי שיעשו והא התם דאיכא למיתלי שנתלשו מעי״ט ואפ״ה אסור תירץ הר״י דכל שיש במינו במחובר דרכן של ב״א ללקוט אותו ביומו ואין לוקטין אותו מבערב וכיון דרובן עושין כן אין תולין להקל עכ״ל ולפ״ז ספק אם נלקטו או ניצודו היום אסורים למ״ש או מוצאי י״ט עד כדי שיעשו כאילו ודאי נלקטו או נצודו בשבת או בי״ט ואפי׳ לדברי רש״י שמפרש דחיישינן שמא חוץ לחומה לנו לקולא קאמר וכבר כתבתי שסמ״ג חולק ע״ז. ולענין הלכה נקטינן כדברי הגאונים וסיעתם שהן רבים וגדולים:
וכתב הרשב״א שאף לדברי הגאונים אין לאסור אלא בעו״ג שאין שרוי עמו בעיר וכו׳ כ״כ הר״ן בפ׳ שואל ובפ׳ אין צדין וכ״כ הרב המגיד בפ״ב מה׳ י״ט וכ״כ בסמ״ק:
כתב המרדכי בר״פ א״צ אר״י אמר שמואל הלכה כר׳ יהושע משמע דשמואל אית ליה מוקצה אפי׳ בספק מוכן וכתב אבי״ה אע״ג דבספק מוכן מחמירין היינו משום דמוקצה הוא כדאיתא פ׳ כל הכלים וגם הרחקה לאיסור ולא להקל אבל אם אין ספק מוקצה אלא ספק תחומין כגון שיש לעו״ג המביא דורון ב׳ בתים וא׳ בתוך התחום שרי אפי׳ למי שהובא בשבילו דגרסינן בפ׳ מי שהוציאוהו (עירובין מג:) גבי יש תחומין למעלה מי׳ ספק תחומין דרבנן להקל ואע״ג דדבר שיש לו מתירין הוא לא דמי לביצה דאמר רב אשי פ״ק דביצה (ד.) לעולם ספק י״ט ספק חול דהתם כי מוקמת לה אחזקתה הרי לא נולדה וכן בספק צידה שלא ניצוד משא״כ בספק תחומין עכ״ל: (כא) ודבר שאין במינו במחובר שהובא לישראל בי״ט ראשון של ר״ה מותר בשני וכו׳ כ״כ הר״ן בפ׳ א״צ בשם חכמי לוני״ל ואע״פ שכתב על דבריהם ואני אומר כמה רב גוברייהו דשרו הכי הרא״ש כתב דברי חכמי לוני״ל סתם לפסק הלכה וגם ה״ה כתב בס״פ א׳ כדברי חכמי לוני״ל וכ״כ בא״ח וכתב דה״ה לשבת וי״ט:
כתב הכלבו אפשר לומר דוקא עו״ג שהביא דורון לישראל יש לגזור שמא יאמר לו לך והבא לי אבל ישראל ששלח דורון לחבירו ע״י עו״ג כגון שמסר לו מעי״ט ונשתהא העו״ג ולא הביאו עד י״ט זה היה מעשה והסכימו חכמינו ז״ל להתירו אפי׳ למי שבא בשבילו והטעם שאין לחוש שמא יאמר לו לך והבא לי עוד באיסור לפי שלא ישמע לו ע״כ וכ״כ הרשב״א שאלת ישראל שגר לחבירו ע״י עו״ג פירות מעי״ט שאין במינם במחובר לקרקע ונתעכב העו״ג והביאם בי״ט אם מותרין אפי׳ לבא בשבילו תשובה מסתברא לי שמותר תוך ד״א אפי׳ לבא בשבילו כ״ש אחרים שהרי אין העו״ג מביא משלו כדי שנגזור שמא יאמר הבא לי: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון